סרמורלין הוא אנלוג GHRH(1-29) שהתגלה דרך גידול נדיר בלבלב. הסיפור המדעי מאחורי הפפטיד, כולל אישור FDA היסטורי כתרופה.
ב-1982, שני צוותי מחקר נפרדים בילדו במרוץ אחרי אותה מולקולה: הורמון שגורם לבלוטת יותרת המוח לשחרר הורמון גדילה. שניהם מצאו אותו באותו מקום בלתי צפוי לחלוטין: גידול נדיר בלבלב של חולים הסובלים מאקרומגליה. הגילוי הזה, שנראה כמו תאונה רפואית, הפך למקור לאחת המשפחות המחקריות המשמעותיות ביותר בתחום פיזיולוגיית הורמון הגדילה, וסרמורלין הוא הנציג הכי ידוע ומתועד מבין הפפטידים שנולדו ממנו.
סרמורלין (Sermorelin) הוא אנלוג פפטידי סינתטי המורכב מ-29 חומצות האמינו הראשונות של הורמון GHRH (Growth Hormone-Releasing Hormone) האנושי, שבצורתו המלאה מכיל 44 חומצות אמינו. נמצא שהפרגמנט המקוצר הזה, המכונה גם GRF(1-29), שומר על מלוא הפעילות הביולוגית של ההורמון המלא: הוא נקשר לקולטן ה-GHRH על פני תאי הסומטוטרופים בבלוטת יותרת המוח הקדמית, ומפעיל שחרור פועם (לא רציף) של הורמון גדילה, בדומה לדפוס השחרור הטבעי של הגוף.
הסיפור מתחיל בחולים שסבלו מאקרומגליה, מצב הנגרם מעודף הורמון גדילה, אך ללא הסבר ברור למקור העודף. ב-1982 זיהו שני צוותי מחקר, בהובלת רוג'ה גיימין וז'אן ריבייה בנפרד, שגידול נדיר בלבלב אחד החולים הפריש בעצמו הורמון שגרם לבלוטת יותרת המוח לשחרר הורמון גדילה, לא ההפך. ריבייה ועמיתיו פרסמו את הממצאים בכתב העת Nature, ותיארו איפיון של גורם משחרר הורמון גדילה שבודד מגידול באי לבלב אנושי.1 הגילוי הזה סיפק לראשונה הוכחה ישירה לקיומו של GHRH הטבעי בגוף האדם, ופתח את הדלת לפיתוח אנלוגים סינתטיים כמו סרמורלין.
סרמורלין אצטט עבר את מלוא מסלול הפיתוח הקליני של ה-FDA, כולל ניסויי שלב 3. מחקר רב-מרכזי בהשתתפות 110 ילדים הסובלים מחוסר הורמון גדילה, שפורסם ב-1996 בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, בחן מתן יומי תת-עורי של GHRH(1-29) במשך שנה שלמה.2 מהירות הגדילה הממוצעת של הקבוצה עלתה מ-4.1 סנטימטרים בשנה בממוצע לפני הטיפול, ל-8.0 סנטימטרים בשנה אחרי 6 חודשי טיפול ו-7.2 סנטימטרים בשנה אחרי 12 חודשים. על בסיס נתונים כאלה אושרה התרופה בשם המסחרי Geref לשימוש קליני באבחון וטיפול בחוסר הורמון גדילה. מאוחר יותר הופסק שיווקה המסחרי בארה"ב מטעמי היצרן, אך המחקר על GHRH ואנלוגים שלו נמשך.
סרמורלין ממחיש עיקרון שחוזר על עצמו בהיסטוריה של מחקר הפפטידים: לעיתים קרובות תגלית מקרית לגמרי, כמו גידול נדיר שמפריש הורמון בטעות, היא שמניעה עשרות שנים של מחקר שיטתי אחר כך. הבנת המנגנון הזה, שחרור פועם של הורמון גדילה דרך הפעלת קולטן GHRH, ממשיכה להיות רלוונטית למחקר עכשווי על פפטידים ארוכי-טווח נוספים באותה משפחה.
כל אצווה של סרמורלין אצלנו נבדקת במעבדת צד שלישי בלתי תלויה באמצעות HPLC וספקטרומטריית מסה, לאימות זהות וריכוז מעל 99%, ומגיעה עם תעודת ניתוח (COA) הזמינה להורדה לכל אצווה. הרחבנו על שיטות הבדיקה עצמן במדריך שלנו על טוהר פפטידים.
תעודת הניתוח המלאה של סרמורלין, לכל אצווה, זמינה בעמוד הפפטיד.
מה ההבדל בין סרמורלין ל-GHRH המלא?
GHRH הטבעי מכיל 44 חומצות אמינו. סרמורלין הוא הפרגמנט הראשון בן 29 חומצות האמינו בלבד, שנמצא שומר על מלוא הפעילות הביולוגית של המולקולה המלאה.
האם סרמורלין אושר אי פעם כתרופה?
כן, תחת השם המסחרי Geref, לאבחון וטיפול בחוסר הורמון גדילה. שיווקו המסחרי הופסק מאוחר יותר בארה"ב, אך זהו היה אישור FDA מלא בזמנו.
איך אפשר לוודא שאצווה של סרמורלין אמינה למחקר?
יש לבדוק שקיימת תעודת ניתוח (COA) עדכנית לאצווה הספציפית, הכוללת תוצאות HPLC וספקטרומטריית מסה ממעבדת צד שלישי בלתי תלויה, ולהשוות את מספר האצווה המופיע על התווית למספר המופיע בתעודה.
סרמורלין מיועד למחקר מעבדתי בלבד ואינו מיועד לצריכת אדם, לשימוש קליני או וטרינרי, ואינו מהווה תרופה.
